פסק-דין בתיק ת"ק 22569-05-12

1.         לפניי תביעה לפיצוי התובע בסכום של 32,700 ש"ח, בגין הפרה נטענת של הסכם בין הצדדים לרכישת רכב בסיום הסכם ליסינג מימוני.

2.         בשנת 2008 התקשרו הצדדים בעסקת ליסינג מימוני "בסיסית". הנתבעת השכירה לתובע רכב חדש מסוג פיקאסו C4 שמחיר המחירון שלו כ-127 אלף ש"ח תמורת מקדמה של 20% ממחיר הרכב ותשלומים חודשיים בסך 1,790 ש"ח לתקופה של שלוש שנים. בהסכם האחיד צוין בסעיף 15 כי לקונה (התובע) מוקנית אופציה לרכוש את הרכב בסוף התקופה בהתאם לתנאים הקבועים בנספח ז' להסכם. איש מן הצדדים לא הצליח להציג אותו נספח ז' להסכם, לטענת הנתבעת - כיוון שכלל לא נחתם בהיעדר סיכום קונקרטי עם התובע, ולטענת התובע - כיוון שכנראה לא נחתם אך תנאיו סוכמו על-פה ולחלופין אולי נחתם אך לא הגיע לידיו.

3.         לטענת התובע, בתמצית, הסכם האופציה הכתוב או שמא הבלתי כתוב שבין הצדדים נקב בסכום מוגדר של 60,000 ש"ח, שאם ישולם - יעבור הרכב לרשותו. ברם בשיחת אקראי עם נציג החברה לקראת סוף התקופה גילה התובע, לתדהמתו, כי לדידה של החברה אופציה כזו אינה קיימת כלל. כאשר דרש התובע לאפשר לו את רכישת הרכב במחיר האמור, ולחלופין לקבל רכב חדש בנתון לתשלום האמור ("עסקה מתגלגלת") הסכימה הנתבעת לאפשר לו זאת רק תמורת סכום של 95,000 ש"ח, ולאחר התראות ואיומים של התובע - תמורת 88,500 ש"ח. לבסוף קנה התובע רכב אחר. לטענתו, כיוון שמחיר המחירון של הרכב עומד על 95,000 ש"ח ונמנעה ממנו האפשרות לקנות את הרכב תמורת 60,000 ש"ח, מגיע נזקו ל-35,000 ש"ח, וסכום זה הוא תובע, בנתון למגבלת הסכום המקסימלי בבית המשפט לתביעות קטנות.

4.         הנתבעת טוענת מנגד כי נספח ז' האמור לא נחתם כך שכלל אין הסכם אופציה לרכישת הרכב, וכי בכל מקרה ודאי שלא הוסכם עם התובע לאפשר לו רכישה בסכום כאמור שכן אז סך התשלומים שהיה משלם (כולל התחשבות באגרות שונות) היה נופל ממחיר המחירון המקורי של הרכב.

5.         יצוין כי במהלך הדיון הראשון שהתקיים טען התובע כי נציג המכירות של הנתבעת שכרת עמו את ההסכם, מר אייל חורב, שאינו עובד עוד בנתבעת, יכול להעיד על צדקת טענותיו, ומטעם זה נתתי לתובע הזדמנות לזמן את מר חורב לישיבה נוספת. מר חורב התייצב וטען כי לזכרונו נספח ז' האמור דווקא נחתם, אף שאין הוא נוקב בסכום מוגדר אלא באחוזי הנחה מתחת למחירון, בלא שמר חורב זוכר מה היו אחוזי ההנחה, והאם מחיר המחירון הוא זה שעמד בתוקפו בעת קניית הרכב או בעת מימוש האופציה.

6.         דין התביעה - להידחות.

7.         על התובע להוכיח כי סוכם עמו על מחיר מוגדר כהסכם אופציה לרכישת הרכב; מה המחיר שסוכם, וכי הנתבעת לא נאותה לאפשר לו את הרכב באותו מחיר; וכי כתוצאה מכך - נגרם לו נזק, שכן לא יכול היה לקנות את הרכב שרצה. התובע כשל כליל בשלוש דרישות בסיסיות אלה.

8.         נפתח בסוגיה שיש קושי מסוים לקבוע בה ממצאים, אך ממילא אינה מחייבת קביעת ממצא כתנאי להכרעה בתיק, והיא שאלת כריתתו של נספח ז' הנודע. יש לקבל את דברי מר חורב והתובע שהם שוחחו ביניהם בסוגיית האופציה. ספק עדיין אם הדבר הגיע כדי חתימת הסכם מסודר. ייתכן שנספח זה להסכם כלל לא נכרת; ייתכן שנחתם אך עד שהגיע למשרדי החברה - אבד; ייתכן שלא אושר על ידי החברה או שמטעם דומה, עד שהגיע ההסכם הכרוך לידי התובע - לא כלל הוא את הנספח. כך או כך, התובע לא הלין בזמן אמת על כך שאין זכר בהסכם לאותה הסכמה בסוגיית אופציית הרכישה, וכך נותרנו ללא נספח שילמדנו על הסכמות הצדדים.

9.         נפנה אפוא לתוכן הנספח האובד, או שמא ההסכמה שלא באה לידי ביטוי בכתובים. התובע טען בתביעתו כי צוין בו סכום של 60,000 ש"ח שאם ישולם - הרכב יהא של התובע. טענה זו זכתה לנסיגה כפולה של התובע. כאשר נציגי הנתבעת הדגימו באולם כי סכום של 60,000 ש"ח (כולל מע"מ) אינו מכסה אפילו את עלותו המקורית של הרכב, הציע התובע שאולי הסכום הוא לפני תוספת מע"מ. בדיון השני, כאשר איש המכירות קבע שהאופציה נקבעת בדרך של אחוזי הנחה מן המחירון והנתבעת אף הציגה "נספח ז'" לדוגמה מהסכם אחר, אמר התובע שייתכן שההסכמה אכן היתה לאחוזים, והוא כבר תרגם אחוזים אלה בראשו כדי מחיר מוחלט. נתונים אלה הופכים כבר הם את הטענה להסכמה על אודות מחיר מוגדר למימוש האופציה - לבעייתית.

            עדות מר חורב לא סייעה לתובע, זולת לחיזוק הטענה שהיתה קיימת הסכמה כלשהי. זאת שכן מר חורב לא ידע לומר מה היתה ההנחה שהוצעה ממחיר המחירון ובאיזה מחיר מחירון מדובר.

            כל אלה מביאים אותנו למסקנה שאין כל אפשרות לקבוע שבין הצדדים אכן הוסכם שהתובע יוכל לרכוש את הרכב תמורת 60,000 ש"ח כולל מע"מ כטענתו בתביעתו. דיינו לדחיית התביעה.

10.        ברם נניח עתה לצורך הדיון כי התובע היה מצליח דווקא להוכיח כי זה היה תוכן הסכם האופציה. עתה עליו להוכיח שמחיר זה, שהנתבעת התכחשה לו, גילם הטבה של 35,000 ש"ח כטענתו יחסית למחיר המחירון של הרכב (העובדה שהנתבעת דרשה ממנו בתחילה 95,000 ש"ח על מנת להעביר לידיו את הרכב אינה רלבנטית, שכן השאלה היא מה נזקו של התובע כתוצאה מסירוב הנתבעת להעביר לו את הרכב תמורת 60,000 ש"ח). ברם טענת התובע על כך שמחיר מחירון של סיטרואן פיקאסו C4 משנת 2008, נכון לסוף שנת 2011, עמד על 95,000 ש"ח - לא זכתה לתימוכין כלשהם, והמדובר בנתון שאינו בידיעתו השיפוטית של בית המשפט כמובן. יתרה מכך, מדברי העד מר חורב עולה כי סכום זה גבוה משמעותית ממחיר המחירון. קרי: התובע אינו יכול להיבנות מכך שנמנעה ממנו האפשרות ליהנות מהפחתה של 35,000 ש"ח ממחיר המחירון. משלא הוכיח התובע את מחיר המחירון - אין הוא יכול להוכיח שהפסיד 35,000 ש"ח. דיינו לדחיית התביעה.

11.        ברם עתה נניח שהתובע היה מוכיח שמחיר המחירון הוא 95,000 ש"ח, וכי הסכם האופציה שהופר דיבר על 60,000 ש"ח עלות רכישת הרכב, וכך אבדה לו הזדמנות לקבל אותו רכב במחיר המצוין האמור. שאלה עתה היא האם התובע היה יכול להיטיב את נזקו בדרך אחרת, שהרי חובתו של נפגע מהפרת הסכם להקטין את נזקו. נפנה עינינו עתה לחלופות שעמדו לתובע. מר חורב, בבקשו להדגים עד כמה הפריזה הנתבעת בדרישותיה, ציין בנחישות כי ניתן היה לקנות אותו רכב ממש, בשוק כלי הרכב המשומשים, תמורת 46 או 47 אלף ש"ח. או אז אישר התובע (ורק בדיון השני) שבבואו להביע תרעומתו על הנתבעת הוא ציין לפני נציגיה נתון זה בדיוק - שלאחר בדיקה מצא שהוא יכול לרכוש אותו רכב ממש במחיר נמוך מן הסכום של 60,000 ש"ח הנקוב (לזכרונו) בהסכם האופציה, שלא לומר נמוך בהרבה מן הסכום שדרשה הנתבעת. אם כך הוא הדבר, הרי שלא נגרם לתובע נזק כלשהו כתוצאה מהפרת החוזה: פתוחה היתה לפניו הדרך לרכוש רכב זהה לזה שהחזיק תמורת סכום הנמוך מזה שננקב בהסכם האופציה. מכיוון שהתובע לא ביסס יחס אישי ומיוחד עם הרכב ששכר, שיוכל לבאר מדוע דווקא את הרכב שבו נהג מזה שלוש שנים הוא רוצה לשמר בידיו ולא רכב זהה אחר, אזי לא ניתן לומר שבהתנערות הנתבעת מן הסיכום הנטען לרכישת הרכב תמורת 60,000 ש"ח נגרם לתובע נזק כלשהו, שהוא לא היה יכול למונעו: הוא היה יכול לקנות כאמור אותו רכב בסכום נמוך בהרבה. דיינו לדחיית התביעה.

12.        נניח גם לסוגיית אפשרות קניית הסיטרואן החלופית. על מנת להוכיח שלתובע נגרם נזק, עליו היה לשכנע גם שכלל רצה ברכישת הסיטרואן. ברם בעדותו היום הסביר שלא בחר בסיטרואן שניתן היה לרוכשה בסכום זול בהרבה מהסכם האופציה, כיוון שהחליט לקנות רכב משפחתי אחר, שנשא חן בעיניו יותר מאשר הסיטרואן. קרי: מניעת אפשרות רכישתו של הסיטרואן לא הסבה לתובע נזק כלשהו שכן ממילא החליט הוא שאין הוא מעוניין לרוכשו, אפילו במחיר של 46 או 47 אלף ש"ח, וודאי שלא במחיר של 60 אלף ש"ח. דיינו.

13.        סיכומם של דברים: התובע בא לשכנע כי נמנעה ממנו הזדמנות שביקש לנצל כדי לקנות את הרכב ששכר תמורת 60,000 ש"ח כמסוכם במקום 95,000 ש"ח מחיר המחירון, וכך נגרם לו נזק של 35,000 ש"ח. ברם התובע לא שכנע כי סוכם שיוכל לרכוש את הרכב תמורת 60,000 ש"ח; לא שכנע כי מחיר המחירון היה 95,000 ש"ח; נמנע מלציין כי יכול היה לקנות אותו רכב ממש תמורת 47,000 ש"ח אף בלא להיזקק כלל להסכם האופציה; ונמנע מלציין שלמעשה כלל לא רצה באותו רכב. דומה אפוא שהתביעה מקורה בכך שקצפו של התובע יצא על הנתבעת שלעל א הכירה בקיומו של הסכם האופציה, שנחתם או נכרת בעל-פה עד כמה שהתובע זכר; אך נזק, וודאי הוכחת נזק, אין כאן.

14.        התביעה נדחית אפוא. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין הדיון בן שתי הישיבות בסכום של 1,000 ש"ח.

ניתן היום,  ח' חשון תשע"ג, 24 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: